פסק-דין בתיק ב"ל 31274-05-10

1.         בפנינו תביעה כנגד החלטת הנתבע לקזז מקצבת הזקנה של התובעת בגין חוב שנוצר בשל תשלום של קצבת זקנה לבעלה, על אף שהוא אסיר, בטענה כי התובעת המשיכה לגבות את הקצבה לאחר מאסרו של בעלה.

2.         התובעת, ילידת 1938, נשואה למר חסן חבשי (להלן: "הבעל"), יליד 1920, המרצה עונש מאסר החל מחודש יוני 1991.

נגזר על הבעל מאסר עולם בשל רצח על רקע "כבוד המשפחה" של הבת ההרה שלו ושל התובעת.

הבעל הגיע לגיל המזכה בקצבת זקנה ביום 1.4.85 אך הגיש תביעה לנתבע ביום 21.1.88, ואושרה זכאותו מ-1.1.86 (עד 31.12.85 נדחתה התביעה בשל שיהוי ומ-1.1.87 עד 31.12.87 בשל הכנסות). על אף מאסרו של הבעל, הנתבע המשיך לשלם קצבת זקנה לחשבונו, עד שנשללה הזכאות ב-16.6.95.

ביום 18.4.04 אושרה תביעתה של התובעת לקצבת זקנה באופן רטרואקטיבי החל מ-1.4.03. הנתבע קיזז מהזכאות הרטרואקטיבית של התובעת, בגין החוב של בעלה, בטענה כי התובעת השתמשה בסכומים אשר שולמו לבעל וכן המשיך לקזז באחוזים מהתשלום השוטף.

התובעת הגישה תביעה כנגד ההחלטה על קיזוז, שהיא טוענת כי אינו כדין, כאשר היא לא הייתה "מקבלת התשלום" כהגדרתו בסעיף 315 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי").

התובעת ביקשה מבית הדין לחייב את הנתבע בהשבת הסכום שקוזז לה (בסך של 31,493 ש"ח נכון למועד הגשת התביעה) ולהורות על הפסקת הניכוי לעתיד.

3.         לטענת הנתבע, כפי שעולה מכתב ההגנה שהוגש מטעמו, ביום 29.4.10 הודיע לתובעת כי חוב הגמלה של בעלה הועבר במלואו, כולל הצמדה, לתיק הזקנה שלו, וכי החוב שנוצר בעקבות שלילת זכאותו לגמלת זקנה בשל היותו אסיר, מקוזז מקצבת הזקנה של התובעת מהטעם שהיא המשיכה לגבות את הקצבה לאחר מאסרו של בעלה. עוד הודיע הנתבע לתובעת כי לא ניתן לבטל את החוב על פי החלטת הוועדה לביטול חובות.

הנתבע טען כי התובעת לא דיווחה על מאסר בעלה והמשיכה לגבות את תשלום קצבת הזקנה שהשתלמה לבעלה, כאשר רק ביום 9.6.95 קיבל הנתבע דיווח כי בעלה של התובעת מרצה עונש מאסר ועל כן נשללה זכאותו מיום 1.7.91. מאחר שהתובעת גבתה את הקצבה ששולמה לבעלה שלא כדין בזמן היותו אסיר מיום 16.6.91 עד 9.6.95, נוצר חוב על שמה, אשר מקוזז מהקצבה המשתלמת עבורה בשיעור של 20% וזאת בהתאם לסעיף 315 (1) לחוק הביטוח הלאומי.

4.         החוב שקוזז מגמלת התובעת :

באשר לגובה החוב שקוזז מגמלת התובעת, הוגשה תעודת עובד ציבור של מר פאהום עוב, מנהל מדור גמלאות בכיר במחלקת זקנה ושאירים והבטחת קיום.

מתעודת עובד הציבור עולה כי החוב של הבעל מורכב משניים:

א.         שלילת הזכאות בשל הכנסות בשנים 1986, 1988, 1989 ועד 31.3.90, חוב בסך 81,394 ש"ח, שהיתרה שלו נכון לעריכת חוות הדעת היא 42,498 ש"ח. לגבי חוב זה, הסכים הנתבע, כפי שעולה מתעודות עובד הציבור, כי אין לקזז כלל מקצבת התובעת.

ב.         חוב בגין תשלום על תקופת המאסר של הבעל, בסך 85,945 ש"ח.

זה החוב שקוזז מגמלת התובעת, כאשר נאמר בתעודת עובד הציבור כי התובעת הופיעה ביום 24.10.96 ו"הצהירה שהמשיכה למשוך את קצבת בעלה עד שנודע למוסד והפסיקו לה את הקצבה, והצהירה שלא ידעה שהיה עליה להודיע למוסד על מאסר בעלה, ושהיא חשבה שהקצבה מגיעה לה.

כן נאמר בתעודת עובד הציבור כי העניין לא נבדק מול הבנק ולא ידוע אם מדובר בחשבון משותף, אם לאו.

על כן, החוב היחיד שבגינו טוען הנתבע כי ניתן לקזז מקצבת הזקנה של התובעת הינו החוב שנוצר בגין תשלום קצבת זקנה לבעל בעד התקופה שבה הוא במאסר, קרי מ- 1.7.91 - ולא עבור התקופה שזכאותו נשללה בשל הכנסות, מאחר שבאותה תקופה אין ספק כי התובעת אינה "מקבלת הגמלה".

5.         המסגרת הנורמטיבית:

ב"כ הנתבעת מתבסס על סע' 312 ו-315 לחוק הביטוח הלאומי, אשר קובעים כדלקמן: